<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא בר חננא</h1>
<h2>דף פט:</h2>
גר' במנחות פ' כל המנחות באות מצה, א"ר יצחק בשעה שחרב בית המקדש יבב"ב מצאו הקב"ה לאברהם אבינו שהיה עומד בבית המקדש, אמ' לו מה לידידי בביתי, אמ' לו על עסקי בניי, אמ' לו בניך חטאו וגלו וכו', עד מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה שמא אין תקנה, יצתה בת קול ואמרה לו זית רענן יפ' פרי תואר וכו', עד לקול המולה גדולה מאי לקול המולה גדולה, א"ר חננא בר פפא לקול מיליהן של מרגלים. מתקיף ר' חייא בר חננא, האי לקול המולה גדולה [לקול מלה] מיבעי [ליה], אלא אמ' לו הקב"ה לאברהם קולך שמעתי וחמלתי עליהם. והקש' על זו ה"ר אליעז' בר יהודה דהכא משמ' שאברהם בקש עליהם רחמים ובשבת פ"ר עקי' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכת' כי אתה אבינו [כי] אברהם לא ידענו וגו', לעתיד לבא (אמ') [יאמר] לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אומ' אברהם ימחו על קדושת שמך וכו', אלמ' דלא חשש עליהן והיה משים חילוק בין עולם הזה לעולם הבא. וקש' לי ההיא דעירובי' פ' עושין פסין [י"ט ע"א], דמסיק התם דנחית אברהם מסיק לפושעי ישראל מגיהנם בר ממאן דבעל גויה [דמשכה ערלתו] (דלא) [ולא] מבשקר ליה, ובבראשי' רבה [פ' מ"ח] והוא יושב פתח הא' כחום, לעתיד לבא יושב אברהם על פתח של גיהנם ואין מניח אחד מיש' לירד לתוכה, אלמא מוסר עצמו אף לעתיד עליהם. ונר' התירוץ כל זמן שלא הודיעו הקב"ה לאברהם חטא שלהם היה מתעצם בתפלה, לאחר שגילה לו את סרחונם שוב לא התפלל עליהם אלא מצטער היה שהיה סבור שאין להם עוד תקנה והקב"ה הבטיחו בברית בין הבתרים ששיעבוד מלכיות כפרה להם, וירויח להן בין שיעבוד לשיעבוד כמו שעשה להן במצרים שנשתעבדו בפרך וקיים הבטחת של ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כי סבור היה כך יהיו שאר הגליות וכשסידר לו הקב"ה אותן תוקפי עבירות עשותה המזימות ובשר קודש יעברו כי רעתכי אז תעלזי מיד אמ' כביכול הלכה ההבטחה ואין להן תקנה עד שבשרו קולך שמעתי וחמלתי עליהן וקצר שיעבוד מלכיות כדאית' התם [מנחות נ"ג ע"ב] אני אמרתי ישתעבדו בארבע מלכיות כל אחת ואחת כשיעבוד כל ארבעתן והשת' כל חדא וחדא במאי דפסיק אינמי בבת אחת כדמסיק התם [שם], אבל לעתי' לבוא שכבר גזר דין גמור על כל העולם לא תעלה על דעתו של אברהם אבינו כיון שאומ' לו בניך חטאו אף בגלותן והוא משיב ימחו על קדושת שמך אותן שחטאו אבל הצדיקים כמה וכמה ריבואות שהן זרעו שהן ירשו העולם הבא. ודעתו של הקב"ה לרחם אף על הפושעים חוץ מאותן שנ' בהן וצורם לבלות שאול [תהלים מ"ט] ומגלה הסוד ליצחק והוא המלמד עליהם סנגוריא יפה וכשמתרצה הקב"ה לפושעים על ידי תפילת יצחק אף אברהם שמח ומתאמץ ויושב על הפתח ומצילם ואף לאותם שכבר נתחייבו לירד לתוכה כשנידונו מעלה אותם משם ונ"ל דהן הן דגר' בפ"א דראש השנ' יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ואינהו שפירי משפירי בני מחוזא.
